גזר דין בתיק ת"פ 126-12-11

1.           ביום בו הוגש כתב האישום נגד הנאשמת, דקלה יצחק ילידת 1975, הודתה היא בחלקו, וביחס לחלקו האחר טענה כי הייתה במצב התקפי השולל אחריות פלילית. הרשעתי את הנאשמת על יסוד הודייתה האמורה בביצוע עבירות של נהיגה בזמן פסילה, נהיגה ללא רישיון נהיגה, חבלה במזיד ברכב ו התנגדות למעצר.

לאחר שנתקבלה בעניינה של הנאשמת חוות דעת פסיכיאטרית, אשר קבעה כי לא פעלה במהלך האירוע בחוסר רציה, הודתה הנאשמת גם בחלקו האחר של כתב האישום. הרשעתי את הנאשמת על יסוד הודאה זו בעבירות הנוספות הבאות: איומים ו תקיפת שוטרים.

2.           לפי עובדות כתב האישום, בהן הודתה כאמור הנאשמת, הגיעה הנאשמת ביום 23.11.2011 למושב עזריאלי, כשהיא נוהגת בג'יפ, הגם שקודם לכן נפסלה על ידי משרד הרישוי מלהחזיק ברישיון נהיגה. הנאשמת פגשה במקום באמה, גב' ציונה יצחקי (להלן - המתלוננת). השתיים התווכחו בנושא כספי והמתלוננת אמרה לנאשמת שאין לה כסף. הנאשמת אמרה למתלוננת שאינה מכירה אותה, נסעה לאחור, האיצה את הג'יפ ופגעה באמצעותו מספר פעמים ברכבה של המתלוננת. פעולת הנאשמת הסבה לרכב המתלוננת נזקים בחלקו האחורי ובחזית.

למקום הוזעקו שוטר ושוטרת. השוטר פנה לנאשמת והורה לה לדומם את מנוע הג'יפ. הנאשמת סירבה, וכאשר הודיע לה השוטר שהיא מעוכבת - צעקה לעברו "אני לא באה איתך אתה על הזין שלי לך תזדיין". השוטר הודיע לנאשמת כי היא עצורה, וזו החלה להשתולל, משכה את ידיה והתנגדה כשהיא מושכת בבגדי השוטר ומנסה לנשוך את ידו ואת ידה של השוטרת. כאשר הובאה הנאשמת לתחנת משטרת כפר סבא, איימה על שוטר אחר באומרה: "אני אזיין אותך אני עוד אדאג שיזיינו אותך", ולשוטרת אחרת אמרה: "את חתול שחור גם אותך אני אזיין, אתם כולכם חבורה של אפסים ולא שוטרים". בהמשך בקשה שוטרת שלישית להעביר את הנאשמת לחדר אחר, אך זו התנגדה, החלה להשתולל, וכאשר ניסתה השוטרת לאזוק אותה, נשכה הנאשמת את השוטרת בידה השמאלית וגרמה לה לשריטות באמה.

3.           לנאשמת אין הרשעות פליליות קודמות, אך לחובתה לא פחות מ-28 הרשעות בתחום התעבורה. 

4.           הנאשמת נפגעה בעת שירותה הצבאי בתאונת דרכים ונותרה משותקת בפלג גופה התחתון. הנאשמת מקבלת קצבת נכות ומטפלת סיעודית מסייעת לה בביתה. פציעתה של הנאשמת מלווה אותה באופן יומיומי והיא סובלת מכאבים. היו שנים בהן עסקה הנאשמת בהתנדבות בהסברה בתחום תאונות הדרכים אך בשנים האחרונות חדלה מכך. הנאשמת עשתה שימוש לרעה בתרופות שנרשמו לה, והיא מכורה גם למגוון סמים "חיצוניים".

בעניינה של הנאשמת הוגשו לבקשתי ששה תסקירים מטעם שירות המבחן. הגם שמראשית הדרך התרשם שירות המבחן כי הנאשמת אמביוולנטית בנוגע לרצונה לטפל בבעיית הסמים, נעשה על ידו מאמץ ניכר לשלבה במסגרת טיפולית המתאימה לצרכיה. מאמץ זה נכשל בסופו של דבר בשל סיבות הנעוצות בנאשמת בלבד. אמנם התעוררו קשיים אובייקטיביים בשילוב הנאשמת במסגרת טיפולית (רצונה של הנאשמת להמשיך ולהסתייע גם במסגרות שהוצעו לה במטפלת סיעודית וכן  הקושי שלה להפחית את השימוש בכדורים משככי כאבים שמכילים חומרים משני תודעה), אולם נוכח מגוון המסגרות שהוצעו לנאשמת והתנהלותה מול אותן מסגרות, וגם מול שירות המבחן ובית המשפט, הרושם הברור הוא כי הנאשמת מוכנה הייתה לשקול פניה למסגרת טיפולית אך ורק בשל אימת הדין, אך אין היא מסוגלת לגייס את הכוחות הנדרשים לשם הצלחה בטיפול הגמילה לו היא זקוקה.

5.           אבי הנאשמת, מר שמעון יצחק, העיד לעונש מטעם ההגנה. לדברי העד, מאז האירוע מפקח הוא על מינון התרופות שנוטלת הנאשמת. עוד מסר העד כי מצבה של בתו הנאשמת קשה. בגופה נותרו פלטינות שמסבות לה כאב רב. הנאשמת שילמה ביוקר על התנהגותה במסגרת האירוע, כאשר שילמה בעצמה את דמי הנזק שנגרם לכלי הרכב. מר יצחק ביקש את רחמנות בית המשפט על הנאשמת אבל גם על הוריה.

6.           ב"כ המאשימה טען כי מעשי הנאשמת מצדיקים להעניש אותה בחומרה ואף להשימה מאחורי סורג ובריח, לפסול את רישיונה לתקופה ממושכת ולהורות לה לפצות את השוטרת אותה נשכה. הנאשמת עשתה שימוש בכלי רכב ככלי נשק. אישיותה וכן התמכרותה של הנאשמת לסמים יוצרים סכנה ברורה ומידית לעוברי הדרך, עד כדי "פצצה מתקתקת". לדעת התובע, התחושה היא שנכותה וכאביה של הנאשמת מקנים לה חסינות מפני ענישה, ולכן הרשתה לעצמה לעבור עבירות חמורות אלה. עוד ציין התובע כי הנאשמת לא בחלה בהתנהגות משולחת רסן כלפי שוטרים. לדעתו בית המשפט נדרש להגן על שוטרים ויתר עובדי הציבור מפני פגיעתם של אלה, דוגמת הנאשמת, המכלים בהם את זעמם על לא עוול בכפם.

7.           ב"כ הנאשמת טען כי גם אף שאין מקום להקל ראש בחומרת המעשים בביצועם הורשעה הנאשמת, כל אותם מעשים בוצעו כשהנאשמת תחת השפעת חומרים פסיכו-אקטיביים ואינה חושבת באופן צלול. הנאשמת, לדברי הסנגור, אינה אדם פורק עול שמתיר לעצמו לעשות ככל העולה על רוחו. לטענתו, הנאשמת עשתה מאמץ והצליחה להפחית את כמות הכדורים שהיא נוטלת על פי מרשם, אך הדבר לא הספיק על מנת לשלבה במסגרת טיפולית. לדעתו הציבו לפני הנאשמת דרישה בלתי אפשרית - גמילה בתמורה לויתור על צרכיה הטיפוליים, ולכך לא יכולה הייתה להסכים. ב"כ הנאשמת עמד בטיעוניו גם על הודייתה של הנאשמת בהזדמנות הראשונה ועל הזמן הארוך בו שהתה הנאשמת במעצר בית.

8.           הנאשמת בדברה האחרון לעונש קראה דברים מן הכתב. היא הביעה חרטה, הזכירה כי עד למקרה מעולם לא עברה על החוק, ציינה מקצת מסבלותיה ועתרה לאפשר לה לנהוג על מנת לא לדרדר עוד את מצבה הנפשי.

דיון

9.           אין צורך להכביר במילים על חומרת מעשיה של הנאשמת, אשר ככל הנראה בעת שהייתה נתונה להשפעתם של חומרים פסיכו אקטיביים נהגה בזמן פסילה, פגעה במודע במכוניתה של אמה תוך שימוש בג'יפ ככלי נשק, ולא נתקררה דעתה אלא המשיכה ותקפה שוטרים - הכול כמתואר בכתב האישום.

10.      בתי המשפט עמדו לא אחת על הצורך לענוש באופן קשה, לרבות בדרך של השתת מאסרים לריצוי בפועל, אנשים שמסכנים את באי הדרך באופן נהיגתם, ובוודאי כשהם רואים לנכון לנהוג על ידי רשות מוסמכת שמצאה כי אין הם כשירים לנהיגה [רע"פ 5402/08 סופיר נ' מדינת ישראל (פורסם במאגר "נבו") (2008); רע"פ 4725/10 דושבסקי נ' מדינת ישראל (פורסם במאגר "נבו") (2010); רע"פ 6156/06 לבן נ' מדינת ישראל (פורסם במאגר "נבו") (2006)].

גישתם של בתי המשפט בנוגע לענישת אלו הפוגעים בשוטרים ובשאר משרתי הציבור אף היא גישה מחמירה.

11.      הנאשמת מכורה לסמים. היא לא השכילה, כנראה בגלל אישיותה וקשייה השונים, לעבור הליך משמעותי של טיפול בבעיותיה. ברור כי ללא טיפול הולם, קיים סיכון של ממש כי הנאשמת תשוב לסורה באופן שיסכן את הציבור.

12.      למרות האמור, אינני סבור כי יש הכרח להורות על מאסרה של הנאשמת: לנאשמת אין הרשעות קודמות. זו הרשעתה הפלילית הראשונה והיחידה. הנאשמת הודתה בעובדות כתב האישום בהזדמנות הראשונה האפשרית, חסכה בזמנו של בית המשפט וזמנם של העדים, והביעה חרטה. הנאשמת הייתה נתונה במעצר בית מלא במשך שנה תמימה. והעיקר: מצבה הפיסי של הנאשמת יקשה עליה לשהות בבית האסורים מעל ומעבר לכל אסיר אחר. הצטברותם של כל אלה הביאה אותי להחלטה כי ניתן להימנע במקרה חריג זה מהשתת עונש של מאסר בפועל על הנאשמת.

מאסר בפועל אינו חזות הכול. ישנם מקרים בהם, למרות רמת הענישה הנוהגת, מוצדק לגזור על נאשם תמהיל עונשים שאינו כולל רכיב זה. המקרה הנוכחי הוא מקרה שכזה.

13.      החלטתי לא לגזור על הנאשמת מאסר לריצוי בפועל אין משמעותה שלא ראוי להחמיר בדינה ברכיבי העונש האחרים. נהיגתה של הנאשמת מסוכנת מאוד, ובלי טיפול אין כל בסיס להנחה שמצבה ישתפר במידה שתפחית את הסיכון הטמון בהתנהגותה. ראוי, אם כן, לפסול את הנאשמת מלנהוג לתקופה ארוכה למרות הפגיעה המתבקשת בשיקומה ובאורח חייה. מסקנתי זו מתחזקת מגיליון הרשעות התעבורה של הנאשמת, המלמד כי זו הורשעה בתחום זה לא פחות מ-26 פעמים, לרבות במעשים שיש בהם סכנה ברורה לציבור (כגון נהיגה באור אדום ברמזור).